גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה״ (מלאכי א׳:י״ג), גָּזוּל דּוּמְיָא דְּפִסֵּחַ: מַה פִּסֵּחַ, לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אַף גָּזוּל, לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אלָא שְׁנָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ וְלָא שְׁנָא לְאַחַר יֵאוּשׁ. בִּשְׁלָמָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ, ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״ (ויקרא א׳:ב׳), אֲמַר רַחֲמָנָא, וְלָאו דִּידֵיהּ הוּא, אֵלָּא לְאַחַר יֵאוּשׁ, הָא קַנְיֵיהּ בְּיֵאוּשׁ! אֵלָּא לָאו, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מעכו״ם".
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
בד״ה כי יקריב מכם אמר רחמנא כו׳ תימא דבמרובה ממעט גזול מדכתיב קרבנו כו׳ עס״ה. ולע״ד יש לתמוה טובא על תמיהת התוס׳ דאטו גברא אגברא קא רמית דהא רבי יוחנן משום רשב״י אמרה להך דרשא דגזול דומיא דפסח ולפ״ז ממילא דרשב״י מסיק נמי להך לישנא דמכם אמר רחמנא. ולפ״ז פשיטא דלא שייך לאקשויי אדרשב״י מהך ברייתא דקרבנו ולא גזול שהיא שנויה בת״כ וכן הך ברייתא דחולין שהביאו התוספות מכם להוציא את המומר ג״כ שהיא בת״כ וסתם ת״כ רבי יהודה היא מש״ה אזיל לטעמיה דכיון דממעט גזול מקרבנו מש״ה אייתר ליה מכם ודרש להוציא את המומר משא״כ ר״ש בר פלוגתא דר״י אפשר דלית ליה הך דרשא דקרבנו להוציא הגזול ולית ליה נמי הך דרשא דמכם להוציא את המומר ומש״ה דריש לה למעט גזול כדאמר הכא להדיא: ועוד דבלא״ה נראה מסוגיא דחולין גופא דר״ש לית ליה הך דרשא דמכם להוציא את המומר לענין עולה כי היכי דלא דריש ר״ש נמי מעם הארץ פרט למומר לענין חטאת דהא פליג להדיא וקאמר אין צריך אלא דממעט ליה מומר מחטאת משום דאינו שב מידיעתו והיינו דוקא במומר לאותו דבר דלא שייך אלא בחטאת ולא בעולה וע״ש בתוספות שכבר הארכתי בזה בסוגיא דחולין בתכלית אריכות וגם בעל משנה למלך האריך בזה מאד ע״ש: ועוד דבלא״ה ע״כ דר״ש לית ליה הך דרשא דמכם להוציא את המומר דהא מסקינן התם דהאי מומר היינו מומר לכל התורה כולה. ולכאורה נראה ברור דלא איצטריך קרא למעוטי אפילו בעולה דמסברא פשיטא לן בכולה תלמודא דזבח רשעים תועבה (וכ״כ ג״כ בעל משנה למלך) אע״כ דהא דאיצטריך מכם להוציא את המומר היינו לבתר דכתיב מן הבהמה לרבות פושעי ישראל אפילו במומר לכל התורה חוץ מעכו״ם ולחלל שבת וכי היכי דלא נימא דמרבינן מרבויא דמן הבהמה מומר לכל התורה כולה אפילו לעכו״ם ולחלל שבתות מש״ה איצטריך מכם למעט מומר לכל התורה כולה ממש או מומר לעכו״ם כיון שכן דהך מיעוט דמכם היינו דוקא לבתר דמרבינן פושעי ישראל מריבויא דמן הבהמה א״כ ע״כ דר״ש לא איצטריך ליה מכם להוציא את המומר כיון דלא דריש ריבויא דמן הבהמה להביא פושעי ישראל אלא דמפיק לה למעט רובע ונרבע כדאיתא להדיא בסוגיא דתמורה ברפ״ו ע״ש. נמצא דלפמ״ש אין מקום לכל קושיות התוס׳ בדיבור זה וממילא נמי דאין מקום למה שהקשו התוספות בסמוך בד״ה הא קנייה ביאוש עליה דרבי יוחנן כיון דר״י משמיה דרשב״י אמרה ור״ש נמי בלא״ה שמעינן ליה במרובה דדריש משכבו למעט גזול ולא גנוב ומטעם יאוש נגעו בה וכמו שאבאר עוד לקמן בזה. והנלע״ד בזה בכוונת התוספות דלא הוי גרסי בגמרא בהך מימרא קמייתא רבי יוחנן משום רשב״י אלא רבי יוחנן לחוד או אפילו את״ל דגרסי הכי אפ״ה משמע להו דלא אמר משום רשב״י אלא הך טעמא דמצוה הבאה בעבירה אמתניתין דלולב הגזול אבל הך דרשא דוהבאתם גזול לאו משמיה דרשב״י אמרה אלא משמיה דנפשיה אלא שכל זה דוחק שאין זה סוגיית הש״ס דרשב״י שהוא תנא יתרץ טעמא ולישנא דמתני׳ אלא אדרבה עיקר מילתא דרשב״י היינו הך דרשא דוהבאתם גזול. ולפ״ז איפכא שמעינן דרבי יוחנן משום רשב״י אמרה להך דרשא וליה לא ס״ל אלא מצוה הבאה בעבירה מדוכתא אחרינא שמעינן לה והאי דרשא דגזול דומיא דפסח וחולה רבי יוחנן איפכא דריש לה דמהכא שמעינן דיאוש אינו קונה כמ״ש שם התוס׳ בדיבור הסמוך דהכי אמר רבי יוחנן בפרק הגוזל וכיון דאשכחן לעולא תלמידו דר׳ יוחנן שם בפרק מרובה דקאמר להדיא מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח דלית להו תקנתא א״כ בפשיטות אית לן למימר דרבי יוחנן נמי מהכא יליף לה דיאוש אינו קונה והאי דהכא משום רשב״י אמרה והנלע״ד כתבתי ודו״ק היטב ועיין עוד בסמוך: בגמרא אלא לאחר יאוש הא קניא ביאוש. נראה לי דהא דקאמר הא קניא ביאוש בכדי נקטו דהא אפילו אי הוי אמרינן דיאוש אינו קונה דלית לן שום ילפותא מן התורה שיקנה א״כ כ״ש דלא הוי איצטריך הך היקישא דגזול דומיא דפסח דבלא״ה ממעטינן ממכם כיון דלאו דידיה הוא ל״ש לפני יאוש ול״ש לאחר יאוש אלא משום דרבי יוחנן או רשב״י בעי למילף הך סברא דמצוה הבאה בעבירה אליבא דכ״ע אפילו למ״ד דיאוש קונה דפלוגתא דתנאי היא בפרק הגוזל אפ״ה מוכח שפיר דלא מהני יאוש לענין קרבן או לענין מצוה משום מצוה הבאה בעבירה ומכ״ש למ״ד דיאוש אינו קונה א״כ ע״כ הך היקישא היינו לענין יאוש ושינוי השם כמ״ש התוספות: ומכ״ש דא״ש למאי דפרישית דהאי היקישא רשב״י הוא דמסיק לה א״כ א״ש טובא דמגופא היקישא דקרא שמעינן להך מילתא דר״ש דס״ל דבגזול שייך יאוש טפי מבגנוב והיינו מדכתיב והבאתם גזול אע״ג דגניבה שכיח׳ טפי אע״כ דקרא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא גנוב דסתם גניבה לאו יאוש בעלים הוא ולא קרינן ביה מכם אלא אפילו גזול דסתם גזילה יאוש בעלים הוא וקרינן ביה מכם אפ״ה אסור משום מצוה הבאה בעבירה. ואע״ג דבמרובה מוקמינן הך פלוגתא דר״ש ורבנן דגנב וגזלן גבי עורות ב״ה ודאיכא שינוי השם בהדה היינו אליבא דרב יוסף דאמר התם דיאוש אינו קונה ומשום מילתא דרבנן מוקי לה בהכי משא״כ אליבא דר״ש כבר כתבתי בסמוך דכיון דבר״פ הגוזל משמע דלחד תנא אליבא דרבי שמעון אפילו שינוי החוזר לחוד קונה א״כ ע״כ דהך פלוגתא דגנב וגזלן בעורות של ב״ה היינו לענין יאוש לחוד בלא שינוי כן נראה לי נכון ודו״ק ועיין בחידושינו בפרק מרובה ושם הארכתי יותר: בתוספות בד״ה הא קנייה ביאוש כו׳ משמע דקסבר ר׳ יוחנן כו׳ עס״ה. כבר כתבתי בסמוך ליישב קושית התוספת בכמה דרכים אלא דבלא״ה הוכרחו התוספת לכל השקלא וטריא דידהו משום דבלאו האי דשמעתין קשיא להו נמי דעולא אדעולא ממימרא דידיה במרובה ובהגוזל ובפ״ק דהנזקין. ובאמת כבר כתבו התוס׳ במרובה ככל מ״ש כאן בדבריהם והאריכו יותר וכ״כ ג״כ בפרק הניזקין ומה שיש לדקדק בדבריהם תמצא בחידושינו דגיטין בפרק הניזקין ובפרק מרובה ע״ש ותמצא נחת במ״ש ליישב קושיית התוספות דהתם ודהכא ועיין עוד לקמן בדף הסמוך גבי כשורי דמטללתא: בגמרא אמר ריב״נ אמר שמואל ל״ש אלא בי״ט ראשון אבל בי״ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. וכתבו התוס׳ הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה עכ״ל. נראה דכוונתן בזה משום דלית לן למימר דשמואל פליג אכמה תנאי דאית להו מצוה הבאה בעבירה. אלא דאכתי קשיא לי הא בהך ברייתא דהרי שגזל סאה מחבירו שהביאו התוספת בד״ה משום דהו״ל מצוה הבאה בעבירה משמע להדיא דאפילו לענין ברכה שהיא מדרבנן סבר האי תנא מצוה הבאה בעבירה והאיך פליג שמואל עליה כיון דלא אשכחן שום תנא דפליג וליכא למימר דלענין ברכה שייך טפי מצוה הבאה בעבירה דא״כ אכתי בלולב גופא האיך מכשיר בי״ט שני הא איכא ברכה ולקמן בס״פ לולב וערבה אשכחן להדיא דשמואל סובר דמצות ברכת לולב כל ז׳ והנראה בזה דלהתוספת אין ה״נ דלא מכשיר שמואל אלא בדיעבד שיוצא בו אבל לעולם אינו מברך עליה אלא שנראה דוחק דהא סתמא קאמר. ועוד דאכתי לשון מתוך שיוצא בשאול אינו מדוקדק. ולולי דברי התוספת היה נראה לי לפרש בענין אחר דודאי שפיר מצי סבר שמואל מצוה הבאה בעבירה אפילו בדרבנן אלא שסובר דלא שייך מצוה הבאה בעבירה אלא היכא דאי אפשר לעשות המצוה אם לא ע״י העבירה דכה״ג כתבו התוס׳ לעיל בשמעתין אלא דשמואל מיקל יותר דבגזלן גופא נמי לא שייך מצוה הבאה בעבירה אלא היכא שצריך לכוין לקנות הלולב והיינו בי״ט ראשון כיון דשאול פסול א״כ ע״כ א״א לו לצאת בשל חבירו אם לא שנתכוין לקנותו מש״ה הוי מצוה הבאה בעבירה משא״כ בי״ט שני מתוך שיוצא בשאול וא״כ הרי אין צריך לכוין לשם קנייה דאפי׳ אם היה נוטלה ע״מ להחזיר לאלתר יוצא וא״כ אין המצוה באה ע״י עבירה שמתכוין לקנותה מש״ה קאמר דיוצא נמי בגזול ועיין מ״ש בפ״ק דף ט׳ בלשון התוספת ד״ה האי מיבעיא ליה למעוטי גזולה דלפי דברינו אלה נתיישב שם קושיית התוספת ודו״ק: בגמרא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא קמ״ל ופרש״י קמ״ל דעד דשמעינן דמייאש לא קני ליה כו׳ עכ״ל. נראה דהא דלא ניחא ליה לרש״י לפרש בפשיטות יותר משום דיאוש לא קנה מדאורייתא כדאמר רבא גופא להדיא בפרק מרובה מניין דיאוש אינו קונה שנאמר קרבנו ולא הגזול כו׳ ע״ש אלא משום דלחד לישנא התם הדר ביה רבא ממאי דקאמר מעיקרא התם דקרבנו ולא הגזול היינו דגזל קרבן דחבריה משום דסבר יאוש קונה ולאידך לישנא דהתם חד מינייהו רב פפא אמרה וא״כ משמע דלעולם סבר רבא דיאוש קונה מש״ה ניחא ליה לרש״י לפרש מילתא דפסיקא דהא דקאמר רבא קמ״ל היינו לאשמעינן דסתם גזילה יאוש בעלים הוא אף על גב דהך מילתא נמי פלוגתא דר״ש ורבנן היא בפרק מרובה ובפרק הגוזל מ״מ הא שמעינן ליה לרבא בהדיא בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ב) דאמר דלית דחש להא דר״ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא ע״ש כן נראה לי ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush